<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' נדה</h1>
<h2>דף יח.</h2>
[לשון רי"ף] היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב, שיציאתו הנייה לו כביאתו. גמ' אלא היכי עביד, אמר רב הונא משמיה דרב נועץ צפרניו בארץ עד שימות הגיד. [עכ"ל רי"ף]. היה משמש עם הטהורה וכו', אלא היכי עביד, אמר רב הונא משמיה דרב(א) נועץ צפרניו בקרקע, כלומר ובנעיצת צפרניו בקרקע יזיק לעצמו ויצטער ומתוך אותו צער ימות האבר שלו, ויפרוש ממנה בלא הנאה.
<h2>דף יח:</h2>
[לשון רי"ף] ת"ר והזרתם את בני ישראל מטומאתם [ויקרא ט"ו], מיכן א"ר יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה, אמר רבא עונה. וכמה עונה, או יום או לילה. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הויין לו בנים כבני אהרן מתים, שנאמר והזרתם את בני ישראל מטומאתם וגו', וכתיב והדוה בנדתה וגו', וסמיך ליה אחרי מות. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הויין לו בנים זכרים, שנאמר [שם י"א] ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר. רבי יהושע בן לוי אמר הויין לו בנים שראוים להוראה, שנאמר ולהבדיל ולהורות. [עכ"ל רי"ף]. וכמה עונה, אמר רבא או יום או לילה. ומפורש במסכת נדה [ס"ג ע"ב] מאי עונה, אותה עונה, כלומר אם היא רגילה לראות דם בחצי היום או בשעה עשירית..., מקרה יום חייב לפרוש ממנה כל אותו יום עצמו, אבל כל הלילה שלה, מותרת לשמש בכל הלילה. אי נמי אם הי[ת]ה רגילה לראות בשעה שנייה מן היום, אותה שעה אסורה לשמש [אבל כל הלילה שלפני' מותרת לשמש. וכן אם רגילה לראות בלילה פורש ממנה עונה אחת] כלומר אותה הלילה, אבל כל יום שלפני הלילה מותרת לשמש, ואפילו רגילה לראות בשעה שנייה מן הלילה אינה צריכה לפרוש מבעלה אלא אותה שעה ראשונה מן הלילה לחודה, וכל יום שלפניה מותרת. אפילו הויין לו בנים, כלומר אפילו אם היו לו (בנים) קודם לכן בנים חשובים שיהיו כבני אהרן, מתים בשביל אביהם, שנאמר [ויקרא ט"ו] והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא וגו', וסמיך ליה והדוה בנדתה, כלומר חייבין אתם להזהיר את בני ישראל שיסורו מנשותיהן סמוך לוסתן כדי שלא יבואו על הנדה, ואם לאו מתים בניהם, כמו שמתו בני אהרן בחיי אביהם. הוויין לו בנים זכרים, כלומר בשביל אותו זכות, שנאמר [שם י"א] ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור וגו', וסמיך ליה [שם י"ב] אשה כי תזריע, כלומר כשתבדילו עצמכם כל כך שלא תבואו לידי טומאה, דהיינו שתפרשו סמוך לוסתה כדי שלא תבאו על הנדה תזכו לאשה כי תזריע וילדה זכר. בנים שראויים להוראה, בנים ראוים להיות מורין הוראה בישראל מרוב חכמתן. שנאמר ולהבדיל וסמיך ליה ולהורות, כלומר כשתבדילו יהיו לכם בני הוראה.
[לשון רי"ף] א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים, שנאמר [ויקרא י"א] והתקדשתם והייתם קדושים, וכתיב בתריה אשה כי תזריע וגו'. פירוש יקדש עצמו בשעת תשמיש, כגון הא דאמרינן [נדרים כ' ע"ב] שאלו את אימא שלום אשתו של רבי אליעזר מפני מה בניך יפיפין ביותר, אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצי הלילה, וכשהוא מספר עמי מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד, אמרתי לו מה טעם, אמר לי מפני שלא אתן עיני באשה אחרת ונמצאו בני באין לידי ממזרות. וכגון ההיא דאמרינן [נדה ע"א ע"א] הנה נחלת ה' בנים וגו' [תהלים קכ"ז], א"ר חמא בר חנינא בשכר שמשהין עצמן על הבטן בשעת ביאה כדי (שיזרעו) [שיזריעו] נשותיהן תחלה הקב"ה נותן להן בשכרן בנים. וכגון הא דאמר רב חמא [שם י"ז ע"א] ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהם ביום וכו'. וכגון הא דתנו רבנן [גיטין ע' ע"א] הבא מבית הכסא אל ישמש מטתו עד שישהא שיעור חצי מיל מפני ששד של בית הכסא מלוהו, ואם שמש הויין לו בנים נכפין. וכגון הא דאמרינן הכא [שבועות י"ח ע"ב] והזרתם את בני ישראל מטומאתם אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. [עכ"ל רי"ף]. כל המקדש עצמו בשעת תשמיש, כלומר שאינו מהרהר באשה אחרת. אי נמי שמשמש בצניעות עמה. שנאמר להבדיל ולהורות, כלומר כשיהיה לבבכם מובדל (ב)[מ]אשה אחרת יהיו לכם בני הוראה. משמע דגם במקדש וכו' יהיו לו בנים ראוים להוראה. אינו מספר עמה בתחלת הלילה, דשמא ישמע קול אשה אחרת ויהרהר עליה, ולא יהיה לבו על אשתו לבדה ולא בסוף הלילה, כדי שלא יזכור ביאתה ביום ויתן עיניו באשה אחרת או יהרהר אחר אשתו. אלא בחצי הלילה, שאין (כל) [קול] איש ואשה נשמעת, וכשיגיע עמוד השחר כבר שכח מה שעבר עליו בלילה. מגלה טפח ומכסה טפח ודומה כמי שכפאו שד, כלומר (שמהרהר) [שממהר] בביאתו כדי שלא יבא לו שום הרהור מאשה אחרת בתוך אותה ביאה. ובשכר שמשהין עצמם על הבטן, כלומר קודם שיבעלו, כדי שתתלבש האשה מאהבתו (ותתלבש) [ותתאוה] (לבליעתו) [לבעילתו], וכשיתחיל הוא לבעול כבר נתחממה מרוב חימוד ותזריע היא תחלה קודם שיגמור האיש ביאתו ויזרע גם הוא אחריה, ויהיה זרע האשה תחתון שכבר יצא ראשון וזרע האיש אחרון ויהיה עליון, וקיימא לן דעילאה גבר ויזרע זכר כמותו. ישראל קדושים הן, ואין משמשין מטותיהם ביום, כדי שלא ישביעו עיניהם מראיית פני אשה. אי נמי שלא יראו בנשותיהן דבר מגונה וישנאה בשעת תשמיש, ולא יהיה לבו עליה אלא אחר אשה אחרת יפה ממנה. ולא דוקא ביום, דה"ה נמי ללילה דומיא דיום, דהיינו לאור (היום) [הנר].
